רע"א 6992/22 Agoda נ' צביה – אכיפת תניית ברירת דין בתנאי שימוש של אתרים בינלאומיים

בפסק דין זה דן בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לאשר תובענה ייצוגית נגד חברת Agoda (להלן: "אגודה"), המפעילה פלטפורמה מקוונת להזמנת שירותי אירוח. במוקד הדיון עמדה השאלה אם יש לאכוף את תניית ברירת הדין בתנאי השימוש של אגודה, המפנה לדין סינגפור.

בית המשפט העליון (השופטים י' וילנר, ע' גרוסקופף ור' רונן) נתן ביום 27.5.2024 רשות ערעור, אך דחה את הערעור לגופו.

השופט גרוסקופף, שכתב את חוות הדעת העיקרית, נדרש למספר סוגיות שהתעוררו במסגרת ההליך. ראשית, השופט גרוסקופף עמד על כך שאין הבדל בין הדין המהותי החל על תביעה פרטנית לבין זה החל על תובענה ייצוגית באותו עניין, שכן תובענה ייצוגית היא כלי דיוני המאפשר צבירה של עילות תביעה פרטניות רבות, ולכן הדין המהותי החל בתובענה ייצוגית הוא אותו דין החל על בירור עילת התביעה של כל אחד מהם אילו היה מגיש תביעה אישית.

באשר לשאלת הדין החל בעניין אגודה נוכח תניית ברירת הדין, קבע השופט גרוסקופף כי את הדין החל יש לבחון בשני שלבים: בשלב הראשון יש לקבוע מה היה הדין החל על עילת התביעה אלמלא תניית ברירת הדין. רק אם נקבע שהדין שהיה חל הוא הדין הישראלי, יש מקום להמשיך ולבחון גם את שאלת תוקפה של תניית ברירת הדין.

בהתייחס לשלב הראשון, השופט גרוסקופף קבע כי לפי כללי ברירת הדין בישראל, על הצגת מידע מכוון ללקוחות ישראלים באתר האינטרנט של אגודה חל הדין הישראלי. הודגש כי במקרה של פרסום מידע שיווקי באינטרנט על ידי עוסק, "מקום ביצוע העוולה" - שהוא הקובע את הדין החל - קרוב יותר למקום בו נקלט המידע על ידי הצרכנים-משתמשים, מאשר למקום ממנו נשלח המידע האמור.

לאחר מכן, השופט גרוסקופף פנה לבחון את תוקפה של תניית ברירת הדין. הוא קבע כי תניית ברירת הדין המפנה לדין סינגפור אינה תקפה, וזאת משני טעמים: ראשית, משום שהיא מתנה על הוראות קוגנטיות בדיני הגנת הצרכן, שלא ניתן להתגבר עליהן באמצעות תניית ברירת דין, כדי שלא לפגוע בתכלית החשובה שביסוד קביעת הוראות קוגנטיות בדיני הגנת הצרכן.

שנית, השופט גרוסקופף קבע כי תניית ברירת הדין היא תניה מקפחת בחוזה אחיד. הוא הסביר כי תניה בחוזה אחיד המבקשת להחיל על היחסים בין העוסק לבין הלקוח דין זר, שוללת או מגבילה את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, ולכן מקימה חזקת קיפוח.

לבסוף, השופט גרוסקופף התייחס להלכת בן חמו (רע"א 5860/16), שעסקה בתניית ברירת דין בתנאי השימוש של חברת פייסבוק. הוא קבע כי יש לסייג את הלכת בן חמו ולהבהיר כי אין לה תחולה ככל שמדובר על זכויות קונקרטיות של לקוחות קטנים (צרכנים פרטיים ועסקים זעירים) כלפי תאגידים גלובליים, וזאת ללא קשר למסגרת הדיונית שבה שאלה זו מתעוררת (תביעה פרטנית או תובענה ייצוגית).

נוכח האמור, השופט גרוסקופף סבר שיש ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אך לדחות את הערעור לגופו. זאת, תוך הבהרה שהדין הישראלי, ובכללו חוק הגנת הצרכן, חל על המצגים שיצרה אגודה כלפי לקוחותיה הישראלים. כמו כן נקבע כי תניית ברירת הדין בתנאי השימוש של אגודה אינה חלה ביחסי אגודה עם חברי הקבוצה.

השופטת רונן הצטרפה למסקנתו של השופט גרוסקופף, והדגישה כי בבחינת הדין החל, יש להדגיש את השאלה אם הספק פונה לקהל יעד של לקוחות ישראליים באמצעות אתר המותאם אליהם. היא סברה כי אין משמעות לשאלה האם המשתמש עשה שימוש ב-IP ישראלי אם לאו.

השופטת וילנר הצטרפה אף היא למסקנתו של השופט גרוסקופף כי חוק הגנת הצרכן חל במקרה הנדון. עם זאת, השופטת וילנר סברה כי אין מקום לקבוע כלל גורף לפיו תניית ברירת דין בחוזה אחיד המתנה על הדין הישראלי היא "מקפחת בהגדרה". היא סברה כי קביעה כזו אינה נדרשת להכרעה במקרה הנוכחי, שכן הוא עוסק בהוראות קוגנטיות בחוק הגנת הצרכן.

השופטת וילנר הבחינה בין המקרה הנדון, העוסק בהוראות קוגנטיות, ובין מקרים העוסקים בהוראות דיספוזיטיביות. היא סברה כי קביעה גורפת בנושא תניות ברירת דין מחייבת בחינה מעמיקה של שיקולי מדיניות ואיזון בין אינטרסים שונים, וכי בית המשפט אינו הזירה המתאימה לכך. לבסוף, השופטת וילנר הציעה כי הסוגיה הרחבה של תניות ברירת דין בחוזים אחידים תיבחן על ידי המחוקק או הרשויות הרגולטוריות.

פסק דין שניתן בעניין אגודה צפוי להשפיע באופן משמעותי על פעילותן של חברות זרות מול צרכנים ישראלים. ראשית, הוא מחזק את ההגנה על צרכנים ישראלים בעסקאות מקוונות, ובכלל זה מקשה על חברות זרות להתנות על תחולת הדין הישראלי בהתקשרויות שלהן עם צרכנים ישראלים.

עם זאת, ההסתייגויות שהועלו בפסק הדין, במיוחד על ידי השופטת וילנר, מותירות פתח להמשך הדיון בפסיקה בסוגיה זו, בייחוד בכל הנוגע לתניות ברירת דין שמשמעותן התניה על הוראות דין דיספוזיטיביות.

לבסוף, פסק הדין מעלה את הצורך בבחינה מחודשת של הרגולציה בתחום המסחר המקוון הבינלאומי, מה שעשוי להוביל לשינויים חקיקתיים ורגולטוריים בעתיד.

לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן.

המידע המובא לעיל הינו מידע כללי להעשרה בלבד, ואין לראות בו ייעוץ משפטי או מקור להסתמכות ללא ייעוץ אישי ומותאם לנסיבות.